מאג'ד ח'מרה ماجد خمرة

מרגארוש חוזר שנית

לקריאה בשפת מקור הקליקו כאן

אכן, אנוכי השד החיפאי, בעל הנכבה בכל זמן ומקום אשר השלכתם אותו בים של משפחת סיקלי בפאתי העיר התחתית . סברתם שבכך הסתיים סיפורי אתכם. לא ולא ולא. האם חשבתם ש " הפלצנית " הביסה אותי תבוסה מוחצת כאשר פגשתיה באותו בנין נטוש שנהפך רכושו של המופקד על הרכוש הנטוש? או שמא חשבתם כי ויתרתי על חממת ילדותי בשכונת הכנסיות אשר התפנתה מתושביה והפכה לגוש בטון אפור, מקום אליו פונים המונים לסידור עניניהם היומיים. מי שסבור כי מתתי, טועה. הנני עומד בפניכם, זקוף קומה ומותניים על אף קומתי השדית הגמדית, צופה בכם תושבי חיפה בעיני האדומות, נושם את ריח הבושם המיובא מארצות ניכר, בוהה בכם במבט כבד כדי להבחין בין הטובים לרעים מתוך דאגה לא לבלבל את היוצרות. לאחר שוטטות בגלות, ובנגוד למנהגי, החלטתי הפעם ביום ציון הנכבה שלכם – שלי, לפנות אליכם ולשתפכם בכנות במחשבותי ולהציג בפניכם את העובדות שאינן נהירות לכם.

ברצוני להחזיר את זכרונכם ליום רביעי 21.4.1948, לשכונת הכנסיות, אל אום מסעוד, בת למשפחת אלקלעאוי ולחמשת ילדיה אשר נשאה אותם בשיניה ושוטטה אתם כמו חתולת משפחת כנפאני בשכונת אלבורג' ממקום למקום בחיפוש אחר מקום בטוח, שיכול לספק רוגע לאחר ששמעה על הדברים הנוראיים שהתחוללו בפלסטין. מואדי סליב לרחוב סטנטון, לרחוב אלח'טיב הקרוב לשער הנמל.. הנמל או שמא צריך לומר שער הנמל (בואבת אלמינא בעגה מקומית ). אום מסעוד מתקרבת לאזור הנמל תוך שהיא קובעת מועד עם ארעיות המסע הארוך לעבר האופק האפור הרחוק. מחשבתה היתה נתונה להגנה על ילדיה ושמירת כבוד בנותיה מפני הדברים הנוראיים ששמעה.

יום אחר בא, יום חמישי, חמישי של מוות ( ח'מיס אל-אמוואת ) או חג האביב או שמא חמישה כמספר ילדיה, בלי עין הרע. אום מסעוד מתעוררת לשמע קול המואזין ממשפחת אלח'טיב על פי מקאם אל חיג'אז (סולם מוזיקלי ) בפעם האחרונה במקום ובזמן ההוא. מתפילת השחר ועד הצהריים, החלה אום מסעוד את מסעה הסיבובי שבו פגשה את קרוביה ושכנותיה שגם הן מיהרו למפגשן האחר, במהלך מנהגי החאג'.

בואו נחזור בזכרון לאותו יום, אל תלמידי ותלמידות בתי הספר שהתלוו לאמהותיהם, נתלים בשולי שמלותיהן מחשש לאבדון, אבדון הצדק והמולדת. היה עליהם להגיע לבית ספרם לשאוף ידע, אך יד נעלמת הופיעה כדי למנוע מהם הנאת הלימוד. לא אשכח כיצד ביכולותי השדיות, הצלחתי להציל תלמיד שכמעט נדרס תחת רגלי סוס פראי למשפחת עבד אל פתאח שזה עתה הותקנה לו פרסה בחאן "אלגיסי".

אחזירכם שוב בזכרון לאלפי הספרים וציוד לימודי אשר נמכרו עפ"י משקל לאחר מנוסתכם, כדי להיפטר מהם ולמחוק את זכרונכם ותרבותכם. בתי הדפוס נהפכו כנוצה אשר התנדפו מהם, ברוח של חודש ניסן, ניירות וריח הדיו מול הרודנות והדיכוי של הולאגו מהחידקל והפרת.

נחזור שוב לזכרון כאשר עמדתי בשער הנמל, מתבונן בכם יחידים וקבוצות. ראיתי את פניכם אשר אישרו את המשל על אנשי חיפה " מים מלוחים ופנים דהויות ". ראיתי את הסבל והיאוש בעיניכם כאשר עברתם את השער הפתוח לרווחה כדי לאפשר לכם כניסה בטוחה וחלקה. שער זה פתח בפניכם את שערי העולם הגדול בדרך לפליטות ולתחילת הנכבה… עוברים דרך מחסום שבעקבותיו מחסומים רבים שהצלחתם לעבור. מחסומים ומגבלות תרבותיות אשר חייבו אותכם מחד להתאחד, אך גם להתפלג.עוברים דרך שער הברזל עם דוקרנים כאשר עיניו של הקולוניאליסט הבריטי " בעל הכובע " בוחנות וסופרות אותכם למען האמת וההיסטוריה. מיקדתי את מבטי בכם, בתווי פניכם, בראשיכם הרכונים, בעיניכם האדומות מרוב בכי ודמעות. שמעתי את איוושת נפשותיכם ואת הבכי הגברי, הנשי והתינוקי שלכם. שמעתי את מלותיכם המפוזרות: "מה קרה? אפילו עדר בקר לא מוציאים כך". אחת מלינה: השארתי את תבשיל " הסיאדיה " (אורז עם דגים ) האדומה על הפרימוס,תיכף התבשיל יישרף, אחר אומר: שכחתי לנעול את הדלת והנה המפתח עוד אתי, ושלישית מכריזה: יאללה, כולה כמה ימים ואז נחזור, אומרים שלוקחים אותנו לעכו." כן, שמעתי אמירות אלה שמשמעותן בלבול ופניקה ששררו באותו זמן ומקום. אני השד מרגארוש, בן אשמדאי ושמהארוש, לא עמדתי בפני מראות אלה, ועל כן נהפכתי לאדם חושב, מרגיש ומתרגש, דמעותי זלגו למראה האסונות בשער המקולל אשר נהפך לחלק בלתי נפרד מהנכבה שלכם ולמרכיב בסיפורכם שנטיתם לשכוח. בעיצוב סיפורכם, הפלגתם בדיבור על העזיבה והמנוסה, על הנוסטלגיה והזכות האבודה אך לא ייחסתם חשיבות ראויה לשער הנמל. ללא ספק, יש לכלול את סיפור שער הנמל בסיפוריכם האישיים להשלמת הנראטיב.

אזכיר לכם את נעים אלעסל וזינב אלקרעה כאשר הסתכסכו בעת מנוסתם והתווכחו בקול רם על מחירי חלק מהמוצרים עד ששמעה אותם הזקנה לבית מוחמדיה שאמרה: איפה אנחנו ואיפה שני אלה. אזכיר לכם גם שיחה שהתנהלה בין שני אחים כאשר אחד מהם רצה לעשות סולחה בין שתי משפחותיהם בעקבות סכסוך שפרץ בין שתי נשותיהם. אמר האח לאחיו: מה הסוף אתך? המצב אינו מצדיק נתק שכזה ואחיו השיב: אשתך אינה מדברת עם אשתי. כך נפתר הסכסוך המשפחתי עד אשר התחדש בעולם הפליטות, פשוט כך.

אני רוצה להיות כן אתכם, תושבי חיפה הנכבדים ולעבור אתכם מהשער המקולל אשר קיללתי במלים שדיות שלא ניתנות לפיענוח אפילו על ידי נאיף אל חאג, בן חיפה, ולעבור אתכם אל חייכם היומיים הנצפים על ידי בעיניים רושפות אש וחימה. מביט בכם בגבה ימנית מכווצת, מוציא לשון מחודדת ומבליט את שיני הקדמיות. למען האמת, אומר לכם שאני מלווה את שמירתכם על עצם הימצאותכם והוויתכם התרבותית. הדבר מביא לי קורת רוח וממלא את לבי השדי והאנושי. שכן אחרי שער הנמל והפליטות, ברור הוא, שהמדינה העברית תפגין "התענינות " בכם ותנהל את עניניכם עפ"י מדיניות מחושבת שאולי אינכם מודעים לה בחושבכם שאתם מנהלים את עניניכם. ברור גם שאתם עדיין במצב של נכבה על אף שחלק גדול מכם אינו סבור כך ואינו מוכן להודות בעובדות. נכון הדבר שאתם הולכים עם רוח הזמן, לומדים באוניברסיטאות ומנהלים את עניני הכלכלה והפוליטיקה ומרגישים בנוח מבחינה חברתית בחיפה "אם הזר", אתם גם גרים בשכונות ערביות יהודיות ללא הגבלות מיוחדות ושולטים היטב בשפה העברית עד כדי החלפת ה-ח השמית הגרונית ב- ח האשכנזית ואת ה-ע ב-א ואת ה-ר ב-ע צרפתית. מה קרה לכם? שיהיה. אני רואה אותכם נחושים להישאר, מתוך כבוד הנשען על זכותכם ועל זכויות אדם בסיסיות.  לכן התחלתם לכתוב את סיפור הנכבה במטרה להעבירו לדורות הבאים. זו חובתכם כלפי הדורות הקודמים והבאים. יחד עם זאת, אני מתרה בכם לבל תכתבו דברים נדושים בסיפור הנכבה כדי שלא יעמוד למקח וממכר, לשינוי והשטחה או אולי מוצר סחיר. ראו הוזהרתם.

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “מאג'ד ח'מרה ماجد خمرة”

  1. עמית Says:

    נפלא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: