עמיקם יסעור عميقام يسعور

בית ספר יסודי ריאלי

ליד סניף "הריאלי" בהדר הכרמל

   אני עומד בפינת רחוב שמריהו לווין ליד שער סניף כיתות היסוד של "הריאלי" סמוך לחצר הטכניון הישן, הטכניון של מלחמת השפות, וזיכרונות מתוקים לופתים את ליבי. הלוא הקדמתי לבוא ללמוד כאן.

מסיבה פרוזאית. אימא כעסה, כי שוב היינו אמורים ללמוד משמרת שנייה של אחרי הצהריים. באותם ימים של שנות החמישים היו תקופות בהן למדו בשתי משמרות.

כך היה בהיותי בכיתה ב בבית ספר "גאולה" בהדר הכרמל, שהיה ממוקם ממש מול ביתנו. וכך הייתי עתיד ללמוד בכיתה ו בבית הספר "בארי"  בשכונת נווה שאנן.

"אנחנו מעבירים אותו בשנה הבאה ל"ריאלי". קבעה אימי.

בניין האבן היפהפה בסגנון עתיק ומלא הוד. הברושים המקיפים אותו סביב כמו מסוככים עליו מפני כל רע כמה אהבתי לבוא אל המקום הזה בכל בוקר.

אני עומד כאן מקץ חמישים וארבע שנים, ובאוזניי מזדמרת שירתנו בשיעור אנגלית יחד עם המורה זאב הרסט, שקראנו לו סוסו.

הנה "מיי בוני איז אובר דה אושן./. מיי בוני איז אובר דה סי./ מיי בוני אריז אובר דה אושן./ או ברינג בק מיי בוני טו מי טו מי. /ברינג בק ברינג בק ברינג בק מיי בוני טו מי טו מי.

והשיר השני : היר ווי גואו ראונד דה מלברי בוש דה מלברי בוש דה מלברי בוש./ היר ווי גואו ראונד דה מלברי בוש סו ארלי אין דה מורנינג…. העונג והקסם בשיעורי האנגלית.

ואני נזכר, כיצד הכנתי עצמי בקיץ ללמוד אנגלית בשיעורים פרטיים אצל גברת שטולבך, שכן בכל בתי הספר התחילו ללמוד אנגלית בכיתה ו'  וב"ריאלי" למדו כבר מכיתה ה'.

 ועד היום לופתים אותי געגועים אל ד"ר חנן ברין, המנהל האבהי, הכל כך לא פרוסי. חנן, השונה מאוד מבנימין מאייר, בעל רעמת השיער הלבנה המקרין ריחוק, שניהל את חטיבת כיתות ז'-ט' באחוזה.

אז עוד לא הייתה חטיבת ביניים. חנן ברין, אשר רעייתו הייתה המיילדת שלי בבית חולים על הכרמל שאיננו קיים כבר.

חנן, שהיה מוסיקאי מחונן. פרט על פסנתר והלחין את "משל יותם, אותו הצגנו אז בחגיגות 80 שנה לדוקטור בירם ו- 45 שנים לבית הספר, אשר התקיימו בקולנוע "ארמון" בהשתתפות סניף אחוזה וסניף מרכז הכרמל.

נציגי סניף אחוזה הציגו את "אלוף בצלות ואלוף שום" נציגי סניף מרכז הכרמל שרו משירי רחל.

עד היום מהדהדים באוזניי צלילי משל יותם : "הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך"  "לך אתה מלוך עלינו /  לך אתה מלוך עלינו לך אתה מלוך עלינו". "פנה לו הזית וייפן לנו עורף למי נפנה למי נלך? אנא אנחנו, אנא אנחנו ,אנא אנחנו באים?"

החצר של בית הספר הייתה עולם ומלואו. אהבנו לשחק בה. להציץ ברחוב קסל השקט קבוצת אגודת זהירות נגד אגודת בריאות, בראש אגודת הבריאות עמד אז חברי לכיתה, אהרון פוגל, שהתפרסם אחר כך כמנכ"ל משרד האוצר.

אנחנו, חברי אגודת זהירות היינו עומדים משני צידי מעבר חציה בחולצות מיוחדות ובידיים פשוטות לצדדים מונעים מן האנשים לעבור. עמדתי במעבר החצייה של רחוב שמריהו לווין, הגובל ברחוב הרצל לא הרחק מהחנות "היכל הספר". שושנה, בתו של אדון שור, בעל החנות, עמדה מצידו השני של המעבר. פעם עבר יהודי נרגן, משך את כובעי מטה וחצה את הכביש באור אדום. כמה נעלבתי, אך לא התחצפתי ולא קיללתי. הרי הייתי ילד טוב של "הריאלי."

 המחנכת האהובה שלנו הייתה יונה כפירי. היינו נכנסים לכיתות לצליל הרמקול, בו שרה יפה ירקוני "האמיני יום יבוא טוב יהיה מבטיח לך" וזמרתה נסכה בנו מרץ רב.

אהבנו את שיעורי ההתעמלות עם בני מרגלית, אשר לימד אותי גם בבית ספר "בארי" בנווה שאנן.

 1958-9 הייתה כמעט ראשיתו של עשור שלוו ומיוחד בתולדות המדינה. מקץ שנים ציין זאת הסופר דויד שחם בהדגשה.

מבצע סיני היה מאחורינו. מצעדי צה"ל ותהלוכות אחד במאי צעדו ברחוב הרצל. חנויות ספרים פרחו בו : היכל הספר, רינגרט, עין הקורא, בן ארצי.

והייתה אוירה של שוויונות וצנע. כאשר נפטר יוסף שפרינצק, יושב ראש הכנסת שלחו אותנו מוקדם יותר הביתה. ומעל לכול ריחפה דמותו של בן גוריון.

וכאן, בבית הספר, הטיפו לנו על צניעות, אבל לא שכחו להזכיר, כי שלושה מחמשת הרמטכ"לים של צה"ל עד אז היו בוגרי "הריאלי".

ואני תוהה, הרי את שלוש השנים הבאות עשיתי בסניף אחוזה סמוך לרוממה. שלוש שנים בבית בירם, והנה הזיכרונות המרטיטים ביותר הם מן השנה הראשונה בסניף בהדר הכרמל.

אפשר וזה כוחו של זיכרון ילדות, אפשר וזה כוחו של אותו מקום, אפשר וזה כוחו של המנהל. לעולם אזכור את אותה שנה, אשר הייתה גם אחרונה במגוריי בשכונת נווה שאנן  ברחוב אז"ר לרגלי גבעת השבשבת.

אותה ילדות אשר דבר לא ישווה לה. ילדות אשר נסתיימה עת עברנו לאחר מכן לגור ברחוב שמשון בכרמל.

.

תגובה אחת to “עמיקם יסעור عميقام يسعور”

  1. noamsadot Says:

    עמיקם,
    אני מרגיש שמאמריך נוגעים לליבי,
    למרות החיים הקשים שאני עובר,
    יש במקצוע הספרנות כדי לקדם משהו בבריאות הנפשית שלי.

    ובפרט,
    "הריאלי" כנראה היה באמת בית ספר טוב ומתקדם בעל עוצמות.

    בברכה,
    נועם מאיר שדות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: